תיאוריות סטרוקטורליסטיות צברו פופולריות בהגות האירופית של המאה העשרים ועסקו בין היתר בניתוח מוצרי תרבות ובהם מיתוסים. בשעתו, קנה לו הסטרוקטורליזם אחיזה כמתודה במיוחד בהתבוננות על העבר בשדה ההיסטורי ובהתבוננות על האחר בשדה האנתרופולוגי.
אחת הפרספקטיבות שדרכן ניתן לנתח את ההיסטוריה של יחסי אדם-חיה היא באמצעות תפיסת “מותר האדם מהבהמה”, המקובעת וחוצה זמנים, תרבויות וגבולות גיאוגרפיים. היא משקפת את ראיית האדם את עצמו כמרכז העולם וכישות החשובה ביותר בו. עם זאת, לאורך ההיסטוריה נשמעו לעתים קולות אלטרנטיביים שביקשו להעמיד עמדה זו למבחן, ואף לנסות ולערער את יסודותיה.
בסקירתו את ההיסטוריה של יחס האדם לחיה הנרי סולט גרס שבימי הביניים, מזמנו של פורפיריוס ועד לתקופתו של מונטן, הוקדשה תשומת לב זעומה, אם בכלל, לשאלת הטוב והרע ביחס האדם לחיה. הרגישויות לשאלת בעלי החיים, לדידו, החלו עולות מחדש רק עם הנאורות האירופית. אחד מיעדי הרצאתי הוא לתקן את טענת סולט באמצעות הזזה של מוקד הדיון מזרחה. סקירה של טקסטים ומקורות אסלאמיים וערביים מימי הביניים, שעוסקים בבעלי חיים, תציע הרחבה של המבט מגבולות הפרספקטיבה המערבית. במוקד תיסקר “אגרת בעלי החיים” [המאה ה-10] של קבוצה המתכנה “אחי הטוהרה” שתוצג כאחד המסמכים המקוריים ורבי הפנים העוסקים באופן גלוי בשאלת יחסי הכח שבין האדם לחיה.
אוניברסיטת תל אביב, בניין גילמן חדר 449
9.1.23, 19:30-18:00
https://humanities.tau.ac.il/cohn/research_seminar
* (מכון-כהן-תשפג)