אלגוריתמים של למידת מכונה משמשים לייצור סרטוני וידאו מסוג Deep-fake (זיוף עמוק), שמציגים בצורה ריאליסטית לחלוטין אנשים עושים ואומרים דברים שלא עשו ולא אמרו. טכנולוגיה זו מעוררת דאגה וחשש מובנים בקרב הציבור. אולם, האפשרות ליצור סרטונים מזויפים היא עתיקה כימי הקולנוע עצמו. על כן עולה תהיה: מה בעצם טבע האיום החדש שמציבים סרטוני זיוף עמוק, ומהם הקריטריונים המבדילים בין סרטון רעיל או מזיק לסרטון שפיר? פילוסופים העוסקים בסוגיה טרם סיפקו תשובות מספקות לשאלות אלו, וגם מסגרות תאורטיות קיימות בפילוסופיה של הטכנולוגיה מתקשות להשיב עליהן. בהרצאתי אתן סקירה קצרה של הטכנולוגיה, ואספק תשובה חדשה לשאלות אלו. אטען כי האיום בסרטוני זיוף עמוק טמון בכך שהם מאפשרים לראשונה לכל אחד לברוא בקלות עולמות בדיוניים בלתי ניתנים להבחנה מהעולם האמיתי. לטענתי, סרטון זיוף עמוק הוא רעיל כאשר מי שצופה בו מתבלבל באופן בעל חשיבות מוסרית או אפיסטמית בין העולם המוצג בסרטון לבין העולם האמיתי. כמו כן, אכליל קריטריון זה לטכנולוגיות נוספות.
בועז מילר, המכללה האקדמית צפת
https://humanities.tau.ac.il/cohn/news/research_seminar_22_11_2021
התכנסות לקפה וכיבוד קל בשעה 17:45, ליד חדר 449
יו"ר: שאול קציר
הציבור מוזמן
http://humanities.tau.ac.il/cohn/
* (סמינר מחלקתי מכון כהן 2021/22)