בכנס ה-46 של האגודה האנתרופולוגית הישראלית צפויים להיות השנה: עשרות הרצאות, תערוכת תצלומים, סדנת אנתרופולוגיה חזותית, סיור מיוחד בעיר, ארוחת ערב חגיגית בקהילת האפריקאים העברים. אורח הכנס: פרופ’ מייקל פישר (MIT)
נושא הכנס השנה: Mobilities:
תנועות של בני אדם, חפצים ורעיונות במרחב ובזמן, במעלה ובמורד הסולם החברתי, באופן אופקי ואנכי, במסגרת הגבולות ומעבר להם, בפועל ובדמיון, רוויות תמיד במשמעויות חברתיות ושרויות ביחסי כוח (Salazar 2010). האנתרופולוגיה אמנם הקדימה להכיר במרכזיותה של התנועה בחוויה האנושית (ה”קולה” למשל, או המחקר הענף על קבוצות “נוודיות”), אולם המחקר שנערך דרך הפריזמה הפונקציונלית והסטרוקטורלית התמקד בניעות במסגרת הגבולות החברתיים, התרבותיים והפוליטיים המוכרים על ידי בני החברות שנחקרו ו/או ע”י אדוניהן הקולוניאליים, אשר התייחסו אל הילידים כקפואים בזמן ובמרחב.
מאפיין מרכזי של החיים החברתיים בשתי המאות האחרונות, אולי החשוב והבולט ביותר, הוא הזרם העצום, ההולך וגובר, של אנשים, דברים ורעיונות (Wolf 1982, Appadurai 1996, Mintz 1998) אשר מתגברים על המגבלות החברתיות והפוליטיות או מתעלמים מהן ונעים לכל הכיוונים, ברגל, ברכב, בספינות ובמטוסים, ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט. מהגרים ופליטים, סוחרים ותיירים, סחורות, איברים, מוצרי אמנות, המצאות טכנולוגיות ואידאולוגיות נעים על פני כדור הארץ בקצב הולך וגובר ובאופנים שנראים לעיתים כאוטיים וחסרי פשר. מאפיינים בולטים נוספים של תקופה זו הם גמישותן הגוברת של המערכות החברתיות וקריסתם של משטרים מסוימים, תופעות אשר מייצרות מוביליות חברתית בכיוונים שונים.
המושג Mobilities מנסה להתמודד תיאורטית עם התופעות המגוונות האלו, אשר המשותף להן הוא המרכיב הקינטי וטשטוש הגבולות החברתיים והגאו-פיזיים. מדובר בניסיון מרתק להשתחרר מלפיתתה החונקת של הגישה הפרשנית, אשר הביאה את האנתרופולוגיה לכדי סטגנציה תיאורטית, תוך שמירה על מרכזיותו של תהליך הענקת המשמעות לפעולה האנושית.
הכנס השנה יתמקד לפיכך ברעיון ה”ניעות”: המסגרת התיאורטית אשר שואפת לארגן את המשמעויות החברתיות והתרבותיות המוענקות לאופני התנועה המגוונים של אנשים, דברים ורעיונות, ובאמצעים המתודולוגיים המשמשים לחשיפתם ולתיעודם. הגירה ונדודים, פליטות ותיירות, הליכה, נהיגה, רכיבה, תעופה ושחיה, יצוא, ייבוא והברחה של סחורות ורעיונות, באופן חומרי או וירטואלי, מעשי או מדומיין, וכל פעולה אנושית אחרת אשר יש בה ממד של תנועה, כולם נושאים שנרצה לדון בהם בכנס. נתייחס גם לאופנים החדשים של מופעי כוח גלובאלי, ולחסמים המופעלים על ניעותם של בני קבוצות חברתיות מסוימות.
דימונה היא יעד מתבקש לקיומו של כנס אנתרופולוגי העוסק בניעויות: “עיירת פיתוח” אשר הוקמה במעמקי הפריפריה ע”י מנהיגיה של מדינת מהגרים מודרנית כדי לתעל אליה זרמים מובחנים של אנשים, דברים ורעיונות, היא היום עיר חיונית ומגוונת. דימונה נתפסת לא פעם כעיר ספר מבודדת בלב השממה (אחת ההגדרות שהציעה מיכאל פייגה ז”ל לנגב), מוקפת בבסיסי צבא ובכפרים בדואים שאינם מוכרים ע”י המדינה. ככזו, היא נתפשת לעיתים כדוגמה לחוסר ניעות ממשית ורעיונית ול-immobility. אולם דימונה היא גם מרחב למפגש בין אנשים, דברים ורעיונות, בית שאותו עוזבים ואליו שבים, ומרכז אזורי וגלובלי של תנועה עבור חברי קבוצות חברתיות ותרבותיות מגוונות בעיר.