David C. Flatto and Benjamin Porat (Eds.), Law as Religion, Religion as Law (Cambridge University Press, 2022)
על פי הגישה המקובלת, דת ומשפט נתפסים כשתי רשויות המתחרות זו בזו, באופן המעורר שאלות כדוגמות חופש הדת, החופש מדת, דת וזכויות אדם, תחרות בין טריבונלים משפטיים ודתיים. אסופה זו צועדת מעבר לתפיסה דיכוטומית זו כדי לחשוף את הדת והמשפט כשתי מסגרות חופפות הקשורות זו בזו והמעצבות יחדיו את הסדר החברתי. טענת היסוד היא כי דת ומשפט חולקים במשותף מאפיינים שונים, ומקיימים ביניהם קשרים סימביוטיים. זאת ועוד, לשיטות משפט רבות יש מאפיינים דתיים, הקשורים בשאלות של סמכות, תקדים, ריטואלים וטקסטים קאנוניים, כשם שמרבית הדתות נעזרות בתפיסות משפטיות ובמערכות מושגיות משפטיות. כותבי המאמרים באסופה דנים בטשטוש גבולין זה שבין דת ומשפט במגוון הקשרים, כגון תיאוריה פוליטית, חילון, יחסי דת ומדינה ויסודות הרעיון של החוק הדתי.
The conventional approach to law and religion assumes that these are competing domains, which raises questions about the freedom of, and from, religion; alternate commitments of religion and human rights; and respective jurisdictions of civil and religious courts. This volume moves beyond this competitive paradigm to consider law and religion as overlapping and interrelated frameworks that structure the social order, arguing that law and religion share similar properties and have a symbiotic relationship. Moreover, many legal systems exhibit religious characteristics, informing their notions of authority, precedent, rituals and canonical texts, and most religions invoke legal concepts or terminology. The contributors address this blurring of law and religion in the contexts of political theology, secularism, church-state conflicts, and the foundational idea of divine law.