Alon-Altman, Talya. “Cinematic ghosts: Reiner Werner Fassbinder and the German cinematic heritage.” Studies in European Cinema (2021): 1-25.
ריינר ורנרפסבינדר, מהבולטים שבבמאי הקולנוע הגרמני החדש,הציג בסרטיו מגוון רחב וחריג של דמויות ומעמדות חברתיים והעניק מבט נוקב וביקורתי על פני החברה הגרמנית שלאחר מלחמת העולם השנייה. תוך התייחסות לניסיונותיה להתנער מרוחות הרפאים של העבר. מתוך שכך, יצירתו האמנותית בכלל ויצירתו הקולנועית, שזכתה לתהודה בינלאומית בפרט, נתפסו בעיני רבים כגרמניה עצמה, ולא רק כיצוג שלה.
בהמשך לכך, מאמר זה מציע התבוננות חדשה ביצירתו של פסבינדר: הוא טוען כי סרטיו של פסבינדר הפכו לפניה של גרמניה החדשה לא רק בשל מגוון הדמויות והמעמדות שהציגו וההתייחסות שלהם להיסטוריה המודרנית של מערב גרמניה, אלא גם בשל התייחסותם למסורת הקולנועית של גרמניה. לשם כך המאמר בוחן את סרטו של פסבינדר ‘לולה’ (1981) באמצעות התיאוריה של הרולד בלום, כקריאה משבשת של הסרט ‘המלאך הכחול’ (1931), סרט שמבוסס על רומן מאת היינריך מאן ‘פרופסור אונרט’ (1905)
Rainer Werner Fassbinder, one of the New German Cinema’s most prominent directors, included an unusual variety of characters and social classes in his films, in which he presented a critical view of modern Germany. As such, after his death many obituaries perceived him as the chief representative of new Germany.
Following that, this article offers a new perspective for viewing Fassbinder’s work: it argues that Fassbinder’s films became the face of ‘New Germany’ not only because they portray a variety of characters and social classes and deal with West Germany’s modern history, but also that they relate to German cinematic heritage. To do so, this article observes Fassbinder’s film Lola (1981) by using a Bloomian discourse; it examines Lola as a ‘misreading’ of von Sternberg’s film Der blaue Engel (1931), a film based on Heinrich Mann’s novel Professor Unrat (1905).