אנו חיים בזמן שמרבים לדבר בו על חופש היצירה וחופש הדיבור. ההגנה על חופש הדיבור, החשיבה היצירה, כה חשובה עד שהפכה לעקרון יסוד של “דת” הליברליזם בעולם המערבי. במאמר זה מועלית תהייה אם אכן יש חופש ויצירתיות של המחשבה, בעיקר בכל הנוגע ליצירת תפישות עולם חדשות. עד כמה בעידן זה שמקדש את החופש, צומחות גם מהפכות פורצות דרך בתחום הדעת והיצירה האנושית. המאמר מתמקד בעיקר במדעי הרוח והחברה ומציג את הטענה כי בניגוד למשתמע מקדושת החופש והאדרתו, אנו נמצאים דווקא ב”ימי הביניים” של המחשבה החופשית היוצרת.
אחת השאלות המתבקשות היא, מדוע היו בעבר יותר מהפכות חשיבה מקוריות ותפישות עולם מהפכניות ופורצות דרך. הכוונה היא להשקפות עולם חדשניות ומהפכניות ששינו את דרך ראיית המציאות, כמו אלה של תאלס, אפלטון או אריסטו בעת העתיקה, ותורותיהם של רנה דקארט, עמנואל קאנט, צ’רלס דרווין, זיגמונד פרויד (ואני מתייחס כאן בעיקר ליצירת התיאוריה הפילוסופית שלו, ולא לפעילותו כמטפל) וקרל מרקס – בעת החדשה.