Itamar Radai, “The Palestinians in the 1948 War and recent historiography in Israel”. Journal of Israeli History, 2022
בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה: חידושים במחקר ההיסטורי על הפלסטינים במלחמת 1948, הוא מאמר היסטוריוגרפי המשלב מחקר היסטורי. המאמר כולל סקירה כללית על מצב המחקר בנושא, חלק מתודולוגי ושני חלקים עיקריים המתמקדים בביקורת על שני ספרים שיצאו לאור לאחרונה: ספרו של אליעזר טאובר, דיר יאסין: סוף המיתוס, וספרו של עאדל מנאע, נכבה והישרדות. בביקורת משולבים גם חלקי מחקר מקור, בעיקר בחלק העוסק בדיר יאסין. המסקנה הסופית היא כי למרות שנראה כי תהום מפרידה בין השניים, יש ביניהם קווי דמיון אחדים, ואולי אין הדבר כה מפתיע כי שניהם היסטוריונים ישראלים בני זמננו.
The 1948 War was one of the most formative events in both Israeli and Palestinian history. Recent years have seen a transformation in Israeli historiography relating to this war, with the emergence of three intertwined research orientations: social history, the study of Palestinian society, and microhistory. The two books at the center of this article correspond well with the trend of growing interest being shown by Middle East historians in Israel-Jews and Palestinians alike-in the 1948 War, together with the turn toward research of the Palestinian society and the adoption of microhistory. Yet, a chasm seems to separate the approaches of Eliezer Tauber and Adel Manna to the events of 1948. Nevertheless, there are a number of similarities between them-which is perhaps not so surprising, as both are contemporary historians who are conversing with the cumulative research about the 1948 War. The two books illustrate vividly how difficult it is for Israeli historians, Jewish and Palestinian alike, to write today about the events of 1948 disengaged from an ideological and even ethnocentric point of view.